בגיל שלוש החל ללמוד בגן הילדים היהודי של הקהילה בעיר. שם למד עברית ותורה. בגיל שש החל ללכת לבית הספר העירוני לבנים בעיר והיה בין התלמידים הטובים בכיתה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה החלו התנכלויות ליהודים. בתחילת ספטמבר 1940 יצא צו שיהודים לא יכולים ללמוד בבית ספר ציבורי. מאחר ואביו היה בעל זכויות מיוחדות כי סבו היה לוחם בצבא הרומני במלחמת העצמאות בשנת 1877, הורשה ללמוד עוד שנה בבית הספר.
להוריו הייתה חנות ספרים ומכשירי כתיבה וסוכנות אזורית לשמרים. אך פרנסתם החלה להיפגע כאשר משמרות הליגיונרים הרחיקו מהחנות גויים שרצו לקנות.
ב-09.10.41 הופץ צו שעל כל המשפחות היהודיות להתייצב בתחנת הרכבת בבורדוז'ני עם מטען של עד 100 ק"ג למשפחה בת ארבע נפשות וכסף מזומן מוגבל. ההתארגנות לנסיעה כללה בין השאר תפירת דברי ערך בבגדים ובנעלים. בתחנת הרכבת הועמסו על קרונות לבהמות בצפיפות רבה. לאחר שלושה ימים הגיעו לאטאקי בבסרביה על שפת הדנייסטר שם שהו מספר ימים. לאחר מכן עברו במעבורת לעיר מוגילב בטרנסניסטריה לאחר שהיו צריכים להפטר מחלק מחפציהם.
אביו ואמו היו אז בני 36 , סבי בן 9 ואחותו בת 4 .כעבור שלושה ימים הם החלו לנוע ברגל עם עוד 300 אנשים כולל ילדים לכיוון שארגורוד. השיירה הובלה על ידי 5 חיילים רומנים, שזרזו את האנשים. האחרונים זכו למכות מכת הרובים. היו גם 4 עגלות שהועמסו ברב המטען וגם זקנים וילדים נסעו עליה בתורנות. כל יום התקדמו כ-20 ק"מ ובערב השלישי הגעו לשארגורוד. כל אחד קיבל כתובת. הם הגיעו עם עוד שלוש משפחות למשפחה יהודית בת 5 נפשות שחיה בדירה של כ-60 מ"ר, נדחסו בה 21 איש. התנאים הסניטרים שאפו לאפס: התרחצו פעם בשבוע עם שלג, לצרכים רצו החוצה עד ק"מ לתעלות על יד הנהר המקומי. מזון אפשר היה להשיג רק אם היה מה למכור או בחליפין תמורת בגדים. הרעב היה גדול וגם מחלת הטיפוס פרצה. כך חיו שמונה חודשים.
לאחר מכן הוריו גויסו לעבודות פרך בסלילת כביש. למזלם קיבלו רשות לקחת את סבי ואחותו איתם. שיכנו אותם ברפת גדולה של הקולחוז המקומי. המיטות היו מצה קש, התכסו במה שהיה. האוכל היה דייסה משיבולת שועל פעמיים ביום. לעיתים הוסיפו חלב שקנו בעצמם. פעמיים בשבוע קיבלו כיכר לחם לכל המשפחה. למזלם הילדים עד גיל 12 היו חופשיים והם ליקטו בשדות מסביב קצת ירקות לעיתים פירות. כך חיו יותר משנה, עד אוגוסט 1943, אז נפסק פרויקט סלילת הכביש, הגרמנים החלו לסגת למזרח עקב התפוסה בסטלינגרד. הגיעה פקודה לנטוש את המחנה. לאחר הליכה של שלוש שעות הגיעו למורפה, עיירה עם קהילה יהודית. הם ביקשו עזרה, הוקצה להם כוך בכניסה לבית מגורים בגודל 2.5-3 מ' ובתוכו פינת בישול. אביו אסף קרשים ברחוב מהם בנה מעין מיטה לארבעתם. אותה ריפדו בקש ופרסו עליו שמיכה. אוכל קיבלו משכנים שמצבם היה טוב יותר. אז מצא אביו מטבע זהב שהוחבא באחד הבגדים מכרו והחל לסחור לצורך פרנסה.
בנתיים הצבא האדום התקדם, הגרמנים נסוגו, האוקראינים חיפשו נקם והיה צריך להתחבא כדי לשרוד. אביו הצליח לקנות בשוק מעט מזון וכמות עלי טבק יבשים ששמשו כמטבע בכל מקום. כך יצאו לדרך, קודם ללדז'ורין ומשם לגבול הדנייסטר ואחר כך לפרוט. הם נסעו ברכבת של חיילים רוסיים שרצו לגייס את אביו, אך וויתרו מתוך רחמים וגם לאחר שהילדים (סבי ואחותו) שרו להם שירים ברוסית. את הגבול העבירה אותם איכרה רומנייה ונתנה להם ארוחה ומקום שינה ללילה, בתמורה לחופן עלי טבק לבעלה. למחרת לקחה אותם בעגלתה לצומת דרכים שהיה מחוץ לאיזור המסוכן. הם המשיכו בדרך בעגלות וברגל וחזרו בסוף המסע לעירם סוצ'יבה. כשהגיעו לעיר נראה היה שהכל עזוב ומופקר. הם השתלטו על חנות שהייתה שייכת לאחות אימו בעברועל החדרים הסמוכים שהיו נטושים. סבא מצא חנות מכולת גדולה עם הרבה סחורות עזובות. כל המשפחה התגייסה לניקוי החנות, החדרים והעברת הסחורות. כך החלו להתפרנס מהחנות.
סבא חזר ללימודיו בבית ספר של הקהילה היהודית. בגיל 14 הצטרף לפעילות בתנועה "הנוער הציוני". שם עסקו בלימוד עברית, תולדות הציונות, אקטואליה על ארץ ישראל, לימוד שירים עבריים, כמו כן הועבר הרעיון של עליה לארץ ישראל.
לאחר שיכנוע הוריו יצא ב-22 בדצמבר 1947 לעלות לישראל במסגרת עלית הנוער. סבא עלה על האוניה פאן-קרסט ששמה שונה ל"עצמאות". האוניה נתפסה על ידי הבריטים והם גורשו לקפריסין. לאחר שהיה של כחצי שנה במחנות בקפריסין קיבל אישור עליה חוקי במסגרת עלית הנוער.
בחג פורים 24 במרץ 1948 הגיע לישראל. בתחילה שהה בבית עולים ברעננה, אחר כך הועבר למושב רישפון לגור עם משפחה ותיקה. לאחר תקופה עבר לכפר הנוער "ניצנים".שם חצי מהזמן למד וחצי מהזמן עבד כחולב פרות ברפת בקיבוץ הסמוך.
ביולי 1950 עלו הוריו ואחיותיו מרומניה. הם נקלטו בכפר אתא. סבא התגייס לצבא. לאחר שיחרורו החל לעבוד במפעל "אתא" בתור פקיד. הוא השלים את לימודי התיכון ואחר למד תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה בלימודי ערב.
בתאריך 05.07.50 התחתן עם סבתי חיה לבית סלוצקי. בהמשך עבד בחברת חשמל ולאחר מכן בביטוח והמשיך בקריירה ארוכת שנים בביטוח.
לאחר שפרש עבר לאיזור תל-אביב, החל להתעניין וללמוד נושאים שונים כמו רפואה משלימה, פילוסופיות שונות ועוד נושאים רבים ושונים. כמו כן התנדב התנדב כחונך ומורה לילדים בבית ספר שז"ר בהרצליה.
כשנתיים לפני מותו השתתף בפרויקט של אירגון "עמך" שכלל פגישות במשך שנה בין קבוצת אנשים שעברו את השואה לבין קבוצת תלמידי תיכון. בסוף השנה הועלתה הצגה בה המבוגרים סיפרו את סיפורם ובני הנוער הציגו אותו.
סבא כתב את סיפור חייו בספר ובסופו כתב את המסר: "החיים זה לא פיקניק, בעל כורחנו נשרוד למרות שהגורל מתאכזר אלינו לעיתים, אין להתייאש. יכולים אנו וחייבים לגבור עליו ולכוון אותו לצרכנו, המאמץ הזה כדאי!!! הנותרים נהנים מהשקעתם, מעמל רב שלא היה לשווא."
סבא נפטר בפסח שני, 9.4.2007 .
